קבלה אויף מלכים א 1:32

וַיֹּ֣אמֶר ׀ הַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד קִרְאוּ־לִ֞י לְצָד֤וֹק הַכֹּהֵן֙ וּלְנָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא וְלִבְנָיָ֖הוּ בֶּן־יְהוֹיָדָ֑ע וַיָּבֹ֖אוּ לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ׃

און דער מלך דוד האָט געזאָגט: רופֿט מיר צָדוֹק דעם כּהן, און נתן דעם נבֿיא, און בנָיָהוּ דעם זון פֿון יהוֹיָדָען. זײַנען זײ געקומען פֿאַרן מלך,

תקוני הזהר

יהו"ה, כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, וַעֲלֵיהּ אִתְּמַר כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ בְּכָל כֹּחוֹ, דְאִיהוּ כֹחַ דְּאִתְלַבַּשׁ בִּתְרֵין דְּרוֹעִין דְּאִינוּן חֶסֶד וּגְבוּרָה, וְצָרִיךְ לְסַלְקָא לֵיהּ לְגַבֵּי י' דְּאִיהוּ רוּם שָׁמַיִם, וּלְנַחְתָא לֵיהּ לְגַבֵּי ו' דְאִיהוּ שָׁמַיִם, דַּעֲלֵיהּ אִתְּמַר (מלכים א א לב) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, כַּד נָחֲתָא לֵיהּ לְגַבֵּי עַמּוּדָא דְאֶמְצָעִיתָא, לְמִפְרַק בָּהּ לְיִשְׂרָאֵל בְּנוֹי, וְכַד סָלִיק לָהּ לְגַבֵּי רוּם הַשָּׁמַיִם דְּאִיהִי י', לְמֵיטַל נוּקְמָא מֵעֲמָלֵק.
פֿרעגט אַ רבֿBookmarkShareCopy